כותרות אחרונות
Search

עמדה אישית -הרצועה שחונקת – לחסל את רצועת העושר של מנפיקי קרנות הסל – מאת: יניב פגוט.

 

 

עמדה אישית -הרצועה שחונקת – לחסל את רצועת העושר של מנפיקי קרנות הסל.

 הרצועה הביאה למצב אבסורדי בו עלות קרנות הסל הגדולות בארה"ב עולות שישית מעלותן בישראל – עלות של כ- 170 מיליון ש"ח בשנה שמשלם הציבור הרחב

מאת: יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת מסחר, נגזרים ומדדים.

 

תיקון מספר 28 לחוק השקעות משותפות בנאמנות אשר הושלם ברבעון השלישי של שנת 2018 והסדיר את הפיכת תעודות הסל לקרנות סל, הוא התיקון המהותי ביותר שעברה תעשיית המוצרים הפאסיביים בישראל. מדובר בתיקון מבורך אשר הפך את תעודות הסל לקרן נאמנות ובכך נטרל את הסיכון שהיה קיים בתעודות הסל, וזאת בדומה למצב בעולם. יחד עם זאת, המעבר ממבנה של תעודת סל למבנה של קרן נאמנות, שלל ממנהלי תעודות הסל מקורות הכנסה מגוונים אשר הכניסו להם לאורך השנים ממון רב.

 

על מנת לרכך את הפגיעה של יצרני עוקבי המדדים, איפשר להם תיקון 28 לגבות דמי ניהול משתנים בגין המוצרים הפאסיביים שהם מנהלים.  מדובר בדמי ניהול משתנים המתווספים לדמי הניהול הרגילים שגובה הקרן הפאסיבית. המנגנון שנקבע הוא מנגנון סימטרי הכולל הן רכיב דמי ניהול חיוביים והן רכיב דמי ניהול שליליים, קרי, החזר דמי ניהול לקרן במקרה שתשואת הקרן נמוכה מתשואת נכס המעקב.

 

המנפיקים קיבלו אישור לגבות את דמי הניהול המשתנים על הצבירה בקרנות הפאסיביות כאשר לא חלה עליהם הגבלה לגבות את דמי הניהול המשתנים על הצבירה החדשה בקרנות אלו וכך נולדה לה ביצת זהב ענקית בעבור אותם היצרנים.

 

המצב הזה ייצר מצב חריג ויקר העולה לציבור הישראלי כ- 150-170 מיליון ₪ בשנה. בהינתן שהיקף הנכסים המנוהל בקרנות נאמנות פאסיביות הגובות דמי ניהול משתנים עומד על כ- 100 מיליארד ₪ מתוך כ- 166 מיליארד ₪ המנוהלים בתעשיית קרנות הנאמנות הפאסיבית בישראל, אזי מדובר על תוספת דמי ניהול שנתיים אפקטיבית בקרנות אלו של בין  15 ל- 17 נקודות בסיס בשנה, זאת כאשר ישנן קרנות הגובות דמי ניהול משתנים של 30 נקודות בסיס. חשוב לציין כי בבורסת תל אביב ישנן כ- 1,200 קרנות נאמנות פאסיביות, כאשר רק כרבע מקרנות אלו הינן בעלות מנגנון של דמי ניהול משתנים ואולם הפלא ופלא – קרנות עוקבות אלו מנהלות כ- 60% מנכסי קרנות הנאמנות הפאסיביות.

 

אם נוסיף לדמי הניהול המשתנים האמורים את דמי הניהול הקבועים המשוקללים של התעשייה הפאסיבית בישראל, העומדים על 33 נקודות בסיס, נקבל כי תעשיית הקרנות הפאסיביות בישראל גובה דמי ניהול שנתיים משוקללים של כ- 40 נקודות בסיס. לדמי ניהול אלו יש להוסיף את דמי הנאמנות שמופרדים מדמי הניהול של הקרן ועולים אף הם 1-2 נקודות בסיס בשנה ולכל אלו יש להוסיף את הרווחים הגדולים בעשיית השוק במוצרים אלו.

 

נזכיר לקוראינו כי היצרנים של קרנות נאמנות פאסיביות אינם משלמים עמלת הפצה למערכת הבנקאית, המשמשת כמפיץ המרכזי של קרנות נאמנות בישראל והבנקים נהנים במקום זאת מעמלות קניה ומכירה מלקוחות הקצה. אם ננרמל את עמלת ההפצה הממוצעת בקרנות האקטיביות העומדת על כ-  25 נקודות בסיס, נקבל מצב אבסורדי בו רכישה של קרן פאסיבית בישראל עשויה להיות יקרה יותר מרכישה של קרן נאמנות אקטיבית, קרן בה מושקעים תשומות ניהוליות משמעותיות. זאת בניגוד גמור לסטנדרט העולמי ולהיגיון הקיים בהשקעה במוצר פאסיבי.

 

אדם מהישוב עלול לחשוב בטעות כי על מנת להשיג את דמי הניהול המשתנים, נדרש מנהל המוצר הפאסיבי ליכולות מסחר יוצאות דופן, או ליכולות מחקר חריגות ואולם המציאות אפורה הרבה יותר ולפיכך אלמנט הסימטריות ברצועה הוא לרוב תיאורטי ומהווה עלה תאנה להכשרת השרץ שבדמי ניהול משתנים. הרוב המכריע של הרווחים המייצרים את דמי הניהול המשתנים הם פועל יוצא של הכנסות בגין השאלות של ניירות ערך וריביות זכות שהם פועל יוצא של הפרשי ריביות, זאת כאשר המעקב אחר נכסי בסיס רבים אינו מתבצע באמצעות ניהול נכס הבסיס, אלא באמצעות רכישת חוזי החלף על המדדים האמורים. נציין כי בקרן נאמנות אקטיבית הכנסות בגין השאלות נותרות בידי מחזיקי היחידות ולא משתלשלות לכיסי היצרנים.

 

בארה"ב מחזירים המנפיקים של קרנות הסל למחזיקים בממוצע כ- 75% מדמי ההשאלה וישנם מנפיקים המחזירים ללקוחות כ- 100% מדמי ההשאלה ובכך מתאפשר להם להוזיל באופן דרמטי את דמי הניהול בקרן. מהסתכלות על הנתונים, לא מפתיע כי העלות הכוללת של קרנות הסל הגדולות בארה"ב עומד על 6 נקודות בסיס בממוצע, כלומר 1/6 ופחות מהעלות הממוצעת של מוצר פאסיבי בישראל. 

 

המכניזם ההזוי של דמי ניהול משתנים במוצר פאסיבי הביא עמו לאובדן אמון של הציבור במערכי הייעוץ בקרנות הסל וקושי לתקשר מנגנון מסובך זה ללקוחות הקצה.

 

זאת ועוד, דמי הניהול המשתנים אינם שקופים לציבור הרחב, כך שמשקיע החפץ לדעת מה הם דמי הניהול האפקטיביים של הקרן אותה הוא מחזיק, או לחילופין רוצה לרכוש, נדרש לעיין בדו"ח השנתי של קרן הנאמנות, או שנדרש לחישובים מסובכים מעין כמותם על בסיס הדיווחים המתפרסמים במערכת ההודעות של הבורסה. בנוסף, המשקיע לא מסוגל לדעת באיזו נקודה השיאה הקרן הפאסיבית את תקרת דמי הניהול המשתנים ומה משמעות הדבר עבורו.

 

היכולת להבין מה גובה דמי הניהול האפקטיביים במוצר פיננסי היא אלמנט בסיסי בצרכנות פיננסית נבונה ובהפחתת יוקר המחייה. הפרקטיקה העקומה של דמי הניהול המשתנים בישראל מאפשרת ליצרנים לשווק מוצרים פאסיביים בדמי ניהול "אפס", זאת כאשר בפועל דמי הניהול האפקטיביים גבוהים הרבה יותר.  

 

תיקון עיוותים אלו יכול להיעשות על ידי כך שרשות ניירות ערך תבחן  ביצוע מהלכים אשר ישקפו באופן מיטבי את העלות האפקטיבית של דמי הניהול בקרנות הפאסיביות לתועלת הציבור הרחב.  במקביל, טוב תעשה רשות ניירות ערך אם תוביל חקיקה אשר תבטל את דמי הניהול המשתנים, או שתיזום מתווה וולונטרי מול היצרנים, שיביא לביטול דמי ניהול אלו ובכך תוביל להוזלה דרמטית של מחיר המוצרים הפאסיביים בישראל בעבור המחזיקים באותן קרנות פאסיביות.

 

מערך ההפצה הבנקאי יכול אף הוא להוביל מהלך שיסיים את חגיגת דמי הניהול המשתנים של היצרנים ללא צורך בהתערבות רגולטורית, על ידי כך שיסמן מוצרים אלו כמוצרים לא מומלצים במערכות הייעוץ ויביא למכירתן והחלפתן במוצרים פאסיביים ללא דמי ניהול משתנים.