אורי ליפשיץ, יותם ראובני, שנות השבעים. סריקה: אלכס סקאן

"בעד ההזייה"

תערוכה חדשה בבניין אורי ליפשיץ.

24.2.23 -30.4.23

התערוכה "בעד ההזייה", שואלת את שמה מכותרת ספרו פורץ הדרך של המשורר והסופר יותם ראובני ופורשת מנעד של עבודות שיצר אורי ליפשיץ.

אורי ליפשיץ, בית מטבחיים 1983 – צילום: אלעד שריג

התערוכה "בעד ההזייה" בבניין אורי ליפשיץ, מציעה מבט חדש על יצירתו של האמן, הן מבפנים כשלעצמה, הן בזיקה למגמות בנות זמנה באמנות הישראלית והבינלאומית, והן בזיקה לאמנויות נוספות, כגון ספרות.

אורי ליפשיץ, פרוטזות 1992 – צילום: אלעד שריג

לתערוכה שתי נקודות מוצא: הראשונה, פורטרט של יותם ראובני )1949 -2021) שנוצר על ידי האמן אורי ליפשיץ, בסמוך ליציאתו של ספרו הראשון בעד ההזיה בשנת 1978, מתוך עניין בדמותו, עולמו ועמדותיו של הסופר.

השנייה, רישום מתחילת שנות השישים המסמן את רגע המעבר מציור מופשט שמבוסס על מחוות הגוף הפרטי של ליפשיץ לציור פיגורטיבי, לא אישי, במסגרתו הגוף הפיזי מנתק מגע ומופיע מחדש כדימוי, היטל, זיכרון, בין השאר באמצעות השימוש של האמן במקרן ובמנגנון צילומי, לשם עשיית הציור.

אורי ליפשיץ, רבינוביץ׳ 1973 – צילום: אלעד שריג

התערוכה הכוללת כעשרים עבודות גדולות ממדים וגם עבודות קטנות על נייר, שואבת השראה מהאופן שבו ראובני מעבד ומשחזר את חווית הגוף לכדי הזיה המטשטשת זהויות והבדלים, על מנת להצביע על היחס הלא פתור שבין חומר לייצוג של חומר, בין דבר לדימויו. ההמרה של הגוף הפיזי בתמונה מבצעת הרחקה, הגוף נעשה למושג שאינו ניתן להשגה (והמשגה). יחד עם זאת הפיכת הגוף לדימוי אינה רק ביטוי לאובדנו, היא גם מייצרת עקבה המאותתת על אפשרות חזרתו, התקרמותו הפוטנציאלית.

אורי ליפשיץ, גודזילה 1999 – סריקה: אלכס סקאן

תפיסת הגוף שעולה מתוך עבודתו של ליפשיץ שוללת את הרעיון של הגוף האישי, השלם, האינטגרטיבי, הציבורי. אצל ליפשיץ הגוף מתפרק, נע בין העולמות, קורס פנימה ומתפרץ החוצה. הוא בו בזמן ארצי ושמימי, בשרני ודמיוני. שלילת הגוף האישי בעבודה של ליפשיץ מקבילה להכפלת האני ל'אניים" רבים בספרו של ראובני, דינמיקת החיים המשוסעת שהוא מגולל. כמו גם הרחבה של ביקורת הזהות היחידאית שציורו של ליפשיץ מגלם.

אורי ליפשיץ, יותם ראובני, שנות השבעים. סריקה: אלכס סקאן

בניין אורי ליפשיץ השוכן ברחוב אברבנאל 2 בתל אביב, שימש את ליפשיץ כסטודיו במהלך חייו. עתה, יותר מעשור לאחר מותו, הוא נפתח לציבור ומשמש ככתובת לעזבונו של האמן, אתר תצוגה, ארכיון ומחקר שמטרתו היא להציע מבט עומק על יצירתו. המקום מציג תכנית תערוכות מתחלפות המשקפות מטרה זו מלוות באירועי תרבות, ימי עיון ופרסומים. 

בניין אורי ליפשיץ, רחוב אברבנאל 2, תל-אביב.

אתר: urilifshitz.com

שעות פעילות: חמישי, 20:00-16:00, שישי-שבת, 14:00-10:00.

הכניסה חופשית.!