כביש 6 – צילום: יח"צ

הוגשה בקשה לתביעה יצוגית בהיקף של כ- 2 מיליארד ₪ נגד חב' "דרך הארץ" מפעילת הקטע המרכזי של כביש שש.

אחת התביעות הייצוגיות המשמעותיות ביותר

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית למתן צו מניעה להפסקת הגביה הבלתי חוקית של "דמי הגביה" שגובה חב' "דרך ארץ" ממנויי הוידאו ולקוחות מזדמנים.

המבקשים : חיים אביגל, פנחס גרינברג וגדי קונווי באמצעות עו"ד ר. מושקין.

עיקרי תגובת חברת "דרך ארץ" בהמשך ההודעה.

ב- 21/4/2021 יתקיים, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני כב' השופט בולוס, הדיון הראשון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בענין הגביה הבלתי חוקית שגובה חב' "דרך ארץ" ממנויי הוידאו ומלקוחות מזדמנים.

שלוש טענות מרכזיות בתביעה:

הראשונה: הפסקל הינו מכשיר מיושן ויקר שאין בו צורך ודרך ארץ עושה בו שימוש בתור "חסם" רק על מנת לגבות דמי גביה, תוך אפליה בלתי חוקית של מנויי הוידאו.

השניה: הפסקל אינו בגדר "תג חיוב" כהגדרתו בחוק.

השלישית: דמי הגביה של 8 ₪ מלקוחות מזדמנים הינם מופרזים בעליל.

ב- 21.04 יתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני כב' השופט בולוס הדיון הראשון באחת התביעות הייצוגיות המעניינות והמשמעותיות ביותר נגד חב' "דרך ארץ" מפעילת הקטע המרכזי של כביש שש.

 מדובר בבקשה לאישור תובענה הייצוגית בהיקף של מעל 2 מיליארד ₪ שהוגשה ע"י משרד עו"ד ר. מושקין כנגד חב' "דרך הארץ".

הנושא הינו היא סוגיית "דמי הגביה" שגובה דרך חב' "דרך ארץ" ממנויי הוידאו ומלקוחות מזדמנים.

כמעט אף אחד אינו יודע כי נגבים בפועל "דמי גביה", וזאת הואיל ודרך ארץ "מחביאה" את "דמי הגביה" ולא ניתן לראות איזכור שלהם לא בחשבוניות ולא בחוזים.

מנויי הוידאו משלמים כיום כמעט 4 ₪ לנסיעה כדמי גביה ואילו לקוחות מזדמנים משלמים דמי גביה של כ 8 ₪.

דרך ארץ גובה מעל 100 מליון ₪ בשנה כדמי גביה; מדובר בסכום המהווה כשליש מהרווח שלה!

הפסקל אינו בגדר "תג חיוב" כהגדרתו בחוק

עפ"י כתב התביעה – השתלשלות הדברים בכל הנוגע לדמי הגביה – מיד לאחר שזכתה במכרז התחילה דרך ארץ לפעול לשיפור התנאים של המכרז.

דרך ארץ הציגה לוועדת הכלכלה מצג לפיו הפסקל הוא גם מכשיר המזהה את הרכב וגם מכשיר תשלום, כך שברגע שהרכב עובר תחת שער האגרה – הרכב מחוייב בתשלום מתוך המכשיר עצמו, בטכנולוגיה דומה לזו של ה"רב קו".

לאור כך הוצג לוועדת הכלכלה מצג שעלויות הגביה ממי שלא יהיו בעלי פסקל יהיו "גבוהות מאוד" שכן צריך לזהות אותם בצילום, לשלוח להם חשבון, לגבות את החשבון ועוד..

.

דרך ארץ ביקשה כי יאשרו לה לגבות סכום של (בערכו כיום) כ- 8 ₪ לכל נסיעה של מי שאינו מנוי פסקל.

לאור הלחצים שהופעלו על ועדת הכלכלה תוקן החוק, ונקבע בו כי מי שלא יעשה שימוש ב"תג חיוב" ישלם דמי גביה, כאשר ביחס למנויי וידאו הופחת הסכום ל כ 4 ₪ בלבד.  

כמה שנים לאחר מכן, עם פתיחת הכביש, החליטה דרך ארץ, משיקולים כלכליים, כי הפסקל יהיה רק מכשיר זיהוי ולא יהיה מכשיר תשלום.

וכאן נוצרה בעיה חוקית. ההגדרה בחוק מדברת על "תג חיוב" שהינו מכשיר שמשלם בעצמו (ועל בסיס זה גם אושרו דמי גביה ממי שלא עושה שימוש במכשיר) – ובפועל הפסקל אינו מכשיר תשלום כלל וכלל.

הטענה המרכזית העולה בתביעה כי על פי החוק הקיים אין שום אפשרות להפלות את מנויי הוידאו ולגבות מהם דמי גביה, וכי על דרך ארץ להשיב מאות מליוני ₪ ללקוחות הוידאו.

בנוסף נטען כי דמי הגביה הקבועים בתקנות הם סכומי מקסימום הכפופים להוצאות הגביה בפועל ועל כן יש חובה להחזיר סכומים נכבדים גם ללקוחות מזדמנים. עלויות הגביה מלקוחות מזדמנים נאמדים בתביעה על אגורות בודדות, כאשר בפועל נגבה כ 8 ₪ בגין כל נסיעה.

הפסקל – טכנולוגיה ישנה ויקרה המשמשת כ"חסם" בלבד

בין לבין, הטכנולוגיה מתקדמת, ואם בזמן שיצא המכרז טכנולוגיית הפסקל היתה הטכנולוגיה המובילה וטכנולוגיית הוידאו היתה בחיתוליה, הרי שהיוצרות התהפכו. כיום הטכנולוגיה המובילה והזולה להפעלה היא טכנולוגיית הצילום, וטכנולוגיית הפסקל נחשבת ליקרה ומיושנת.

בפועל, עלות נסיעה בפסקל יקרה (לדרך ארץ עצמה) עשרות מונים מעלות נסיעה צילומית, ומסיבה זו דרך ארץ כלל לא דורשת כי לקוחות שיש להם פסקל לא תקין (ויש עשרות אלפים כאלו) יגיעו לתקנו.

אם כן מדוע ממשיכה דרך ארץ לחייב את אזרחי ישראל להחזיק את הפסקל המיושן והמטריד שהעלויות שלו כבדות ביותר גם ללקוחות וגם לדרך ארץ עצמה, ולא עוברת לשימוש בלעדי במערך הוידאו שממילא כבר קיים ונותן מענה טוב יותר וזול יותר, בדיוק כמו ביתר כבישי האגרה?

בנוסף, יש לתמוה, מדוע ברוב יתר כבישי האגרה ניתן לשלם באפליקציות דוג' פנגו וסלופארק, ואילו בכביש שש לא ניתן?

התשובה, כפי שעולה מחוות דעת ד"ר סמקאי, היא שדרך ארץ עושה שימוש בפסקל כ"חסם" שמונע מהלקוחות להיות מנויי פסקל ובכך מתאפשר לדרך ארץ לגבות מאות מליוני ₪ כדמי גביה.

מהו "חסם" – חסם הוא סוג של אמצעי שאין בו צורך אמיתי והשימוש בו נועד בעיקר על מנת לגרום לקושי ללקוח לקבל את המוצר ו/או ההנחה שמגיעה לו.

חב' "דרך ארץ" מחייבת כל מי שרוצה פטור מדמי גביה לעשות מנוי לפסקל שמעשית אין בו שום צורך ומחייבת אותו בפיקדון כספי גבוה. רוב הלקוחות לא מעוניינים בכך ונוסעים בכביש ללא מנוי או עם מנוי וידאו.

במקרה שלנו, קובע ד"ר סמקאי (מומחה התביעה), הפסקל מהווה חסם מושלם עבור דרך ארץ. יש המון סיבות מדוע אנשים לא רוצים לעשות שימוש בפסקל, שהמרכזית שבהן היא הצורך לשלם עבורו פיקדון גבוה.

דרך ארץ ממשיכה להפעיל את כל המערך של הפסקל שהעלויות שלו כבדות ביותר ושאין לה כל צורך בו  רק על מנת שישמש חסם ויסיט את הלקוחות לעבר מנוי הוידאו הלא כלכלי בעליל, וכך היא תוכל לגבות מעל מאה מליון ₪ בשנה רק כדמי גביה.

ד"ר סמקאי הוכיח כי דרך ארץ הינה גם מונופול על הכביש וגם מונופול על אמצעי הגביה שלו, ועל כן על פי החוק היא כפופה לחוק התחרות הכלכלית האוסר על מונופול לעשות שימוש בחסם באופן הפוגע בציבור. כמו כן על פי החוק אסור לדרך ארץ להפלות בין מנויי הפסקל למנויי הוידאו.

התביעה תדון בפני השופט אברהים בולוס בבית המשפט המחוזי בחיפה.

הואיל ומדובר בתביעה בהיקף ענק שיש לה השלכות רוחב מהותיות גם על סוגיית הפיקוח על הנעשה בכביש שאמור להתבצע על ידי החברה הממשלתית "חוצה ישראל", הגישה זו בצעד חריג בקשה דחופה להביע את עמדתה בסוגיה.

עיקרי תגובת חברת "דרך ארץ"

1. כמפורט בפרק הראשון, לתגובה דינה של בקשה זו דחייה על הסף עת גביית דמי הגבייה נעשית לפי דין (תקנות הגביה) ובסכומים שנקבעו בהן. אין בבקשת האישור כל טענה לבטלות תקנות הגבייה (עניין שממילא אינו אפשרי במסגרת ההליך הייצוגי ובנסיבות העניין כאן) ואין כל טענה לגביית סכומי דמי גביה מעבר לסכומים שנקבעו בתקנות הגבייה.

2 .אשר על כן ועת מדובר בגבייה לפי הוראת דין ברשות ובסמכות (הרחבה נוספת תבוא כאמור בפרק הראשון בתגובה) ממילא אין צורך לבחון את טענות המבקשים, שלא לומר המצאות, אודות "פרשנות" הדברים שנאמרו בוועדת הכלכלה של הכנסת )עדויות שמיעה כשלעצמ ן( מהן מסיקים המבקשים תילי תילים של "פרשנויות".

3 .למרות זאת, ועת מדובר בהצגת דברים שגויה לחלוטין, בלשון המעטה, ועל מנת להעמיד דברים ע ל דיוקם, נתייחס בקצרה ולמען הזהירות לעיקרי הדברים תוך ניסיון להציג הקשר הדברים הנכון וזאת ככל שניתן כאשר מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי עצום (ראו עוד בהקשר הקושי כיום להתייחס בדיעבד לדברים שנאמרו או נעשו לפני כרבע מאה בסעיף 5.49 בהמשך הדברים).

4 .בשנת 1995 ,ועוד הרבה לפני סיום הליכי המכרז ובחירת הזכיין להקמת הכביש, חוקק חוק הכביש. בעת ההיא (1995 )טרם נוצרו, כל שכן התגבשו, ההסדרים השונים הנדרשים להפעלת הכביש באופן אלקטרוני ככביש פתוח לתנועה – Flow Free ( קרי – כביש שהנוסע בו אינו נדרש לעצור בביתן תשלום ולשלם עבור הנסיעה בעת העלייה
לכביש)

5 .כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 1998.7.29 חוקק התיקון הראשון לחוק הכביש )להלן: "התיקון לחוק"(, שמטרתו הייתה לקבוע את ההסדרים השונים הנדרשים לצורך הפעלת הכביש ככביש אלקטרוני ופתוח לתנועה. כעשרה חודשים לאחר התיקון לחוק הותקנו תקנות הגביה (1999.5.25 .)

6 .עובר לתיקון לחוק התקיימו בעניינו מספר ישיבות וועדת הכלכלה של הכנסת. המבקשים מסתמכים, כאמור, בעיקר על ישיבות אלו בטענתם כי למשיבה אין זכות לגבות את דמי הגביה. טענות אלו שגויות לחלוטין. מעבר לכך שטענות אלו נסתרות בחוק הכביש ובתקנות הגבייה , לפיהן הוסמכה המשיבה מפורשות לגבות את דמי גביה המשולמים לה, טענות אלו נסתרות גם בדברים שנאמרו על ידי נציגי הרשות הממונה בישיבות וועדת הכלכלה של הכנסת, לפני ואחרי התיקון לחוק, אשר פרוטוקוליהם צורפו לבקשה.

7 .כעולה גם מפרוטוקולי ישיבות וועדת הכלכלה של הכנסת אשר צורפו לבקשה, עוד לפני התיקון לחוק פנתה המשיבה לרשות הממונה וביקשה כי יותר לה לגבות דמי טיפול בסך של 4 ₪ מאלה שנסיעותיהם בכביש יצולמו. הרשות הממונה אישרה סכום זה בכפוף לבדיקת עלויות המשיבה וגם הציגה מאוחר יותר סכום זה של 4 ₪ לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך קבלת אישורה.

8 .ראו למשל בהקשר זה דברי מר ניצן יוצר, נציג הרשות הממונה, בישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 1998.4.8 (פרוטוקול צורף כנספח 201 לבקשה). מר יוצר אומר שם בעמוד 12 לפרוטוקול: "אנחנו יכולים להציג את המספר ולהביא אותו לאישור הוועדה, וזה אפילו הדבר שיותר קל לנו לעשות, הזכיין ביקש, במסגרת הליך התחרות, 4 ₪ דמי טיפול". בהמשך, במענה לשאלות הוועדה, מבהיר מר ניצן יוצר: "אני אגיד עבור מה משלם אדם 4 שקלים. הוא נוסע והוא לא מצויד במשיב. במקרה כזה מצלמים את מספר הרישוי שלו, מפענחים אותו, בודקים למי זה שייך, שולחים לו חשבון וצריכים לקבל ממנו את הכסף." יצוין כי סכום זה של 4( ₪ צמוד( הינו הסכום הנגבה "מחייב רגיל" כאמור בתקנה 2( א()1 )לתקנות הגביה.

9 .המשיבה והמלווים אשר מימנו את פרויקט הקמת הכביש )להלן: "המלווים"( הסתמכו על הזכות לגבות את דמי הגבייה בסכומים הקבועים שנקבעו בתקנות הגביה, בהערכותיהם ותחזיותיהם לסיכונים הטמונים עבורם בפרויקט. בהתאם לכך, זכות זאת גם נזכרה מפורשות במסמכים הפיננסים של הפרויקט. אפנה בעניין זה לסעיף 8.2 למסמכי ההלוואה של הפרויקט בו קיימת התייחסות מפורשת, לפי דרישת המלווים, כי יותקנו תקנות לעניין דמי הגבייה לשביעות רצון המלווים. ראו העמוד הרלבנטי ובו 8.2 הנ"ל למסמכי ההלוואה ה מצורף ל תצהיר התמיכה ב תגובה זו כנספח 3 , שם נכתב: "Each Senior Agent shall have been satisfied that regulations, in form and
substance satisfactory to each Senior Agent, shall have been promulgated pursuant to the Toll Road Law, in respect of, inter alia, the collection fee, the amounts for compensation and the reimbursement of expenses (as such terms are defined in the Toll Road Law), collection notices and collection arrangements".

10 .יובהר בהקשר זה, כי הסגירה הפיננסית של הפרויקט להקמת והפעלת כביש 6 ( להלן: "הפרויקט") אשר הייתה בחודש אוקטובר 1999 ,נעשתה כחמישה חודשים לאחר התקנת תקנות הגבייה (הותקנו בחודש מאי 1999 .) אם לא היו מותקנות תקנות הגבייה ובהן סכומי דמי גבייה ספק אם הפרויקט היה יוצא אל הפועל. ללמדך כי הזכות 6 לגבות את דמי הגבייה, כחלק מגידור הסיכונים בפרויקט, הייתה זכות מרכזית ויסודית, עליה הסתמכו המשיבהוהמלווים, לשם הוצאת הפרויקט אל הפועל.

11 .יובהר עוד כי הזכות לגביית תשלום קבוע, שאינו משתנה (זולת הצמדה), בגין גביית החיובים בכביש 6 הייתה זכות ברורה וכך גם הובנו הדברים על ידי המשיבה המלווים וזאת כחלק מגידור סיכוני הזכיין שיבחר בפרויקט. כך ובהתאם, הרשות הממונה לא פנתה אל המשיבה מאז התחלת הפעלת הכ ביש ועד היום בכל בקשה או דרישה לעדכן את דמי הגבייה שנקבעו בתקנות הגביה.