כותרות אחרונות
Search

האבוב המלכותי. מנצח: רני קלדרון — אבוב: ניקולס דניאל (בריטניה) — 18-17 ביוני 2024 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב.

האבוב המלכותי – ניקולס דניאל (בריטניה)

 

 

האבוב המלכותי.

מנצח: רני קלדרון |  אבוב: ניקולס דניאל (בריטניה)

18-17 ביוני 2024 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב

* בריטן | סימפוניה פשוטה

* ווהן ויליאמס | קונצ'רטו לאבוב

* מוצרט | סימפוניה מס' 29

 

רני קלדרון, מנצח מלחין ופסנתרן, מכהן מספטמבר 2023 כמנהל המוזיקלי של הסינפונייטה הישראלית באר-שבע במינוי לחמש שנים לאחר שהות ארוכה בחו"ל. ב-2002 הוזמן לראשונה לנצח בבית האופרה של סנטיאגו דה צ'ילה ומאז הוזמן לשם בקביעות כמנצח אורח. ב-2009 התמנה שם למנהל המוזיקלי לשלוש שנים וביצע עם התזמורת אופרות ויצירות תזמורתיות. ב-2014 התמנה למנהלה המוזיקלי של האופרה הלאומית של לורן בננסי שבצרפת לארבע שנים. בתקופה זו יזם שיתופי פעולה עם הקונסרבטוריון המחוזי שבעיר ויסד פסטיבל של מוזיקה קאמרית, שבו הופיע כפסנתרן עם נגנים מן התזמורת. הופיע כמנצח אורח עם תזמורות ברחבי העולם, בהן התזמורת הלאומית של בלגיה, התזמורת הלאומית של רוסיה במוסקבה, התזמורת הלאומית של איל דה פרנס בפריז, תזמורת בטהובן בבון, התזמורת הלאומית של מונפלייה בצרפת, תזמורת נסיכות אסטוריאס באוביידו, ספרד, התזמורת הלאומית של אורוגואיי, תזמורת הרדיו של רומניה, הפילהרמונית של סופיה, הסימפונית ירושלים, הסימפונית ראשון לציון ועוד, ברפרטואר סימפוני מהיידן עד מוזיקה בת-זמננו. ניצח בבתי אופרה באירופה על רפרטואר צרפתי, גרמני, רוסי, ואיטלקי מגלוק עד קורט וייל, בהם בטורינו, בדרזדן, בקיל, בבריסל, במונטה קרלו, בוורשה, בבילבאו, ב-Theater an der Wien ובאופרה העממית בווינה, באופרה המלכותית הדנית ובאופרה הישראלית. מ-2015 מכהן כמנצח אורח בהפקות אופראיות ובקונצרטים תזמורתיים וכמורה לניצוח בביה"ס למוזיקה Jacob's באוניברסיטת אינדיאנה, ארה"ב. כפסנתרן הופיע בארץ בסדרות של רסיטלים מוסברים, ובקונצ'רטי של מוצרט כסולן וכמנצח עם תזמורות בארץ ובעולם. בחודשים אלו מסיים כתיבת אופרה רחבת ממדים המבוססת על "הגיבן מנוטרדם" מאת ויקטור הוגו. הפרלוד לאופרה כבר בוצע בניצוחו עם התזמורת הלאומית של רוסיה בפסטיבל קולמר בצרפת ב-2019. במקביל החל בכתיבת אופרה נוספת, "אורפאו". כן הלחין מחזורי שירים לקול ולפסנתר (או לתזמורת) וסצנה לירית לבס, למקהלה ולתזמורת. למד באקדמיות למוזיקה בתל-אביב ובירושלים עם מיטב המורים, בהם פנינה זלצמן, מנדי רודן, נועם שריף, יבגני צירלין ויצחק סדאי. השתלם באירופה אצל מומחים בתחום האופרה, בהם ברונו ריגצ'י בפירנצה, ז'נין רייס בפריז, ריכרד טרימבורן במינכן וטום קריסטוף. קלדרון שולט בשמונה שפות: עברית, אנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, רוסית ויוונית עתיקה.

 

רוני קלדרון – מנצח – צילום: סטודיו סנאפ

 

ניקולס דניאל, מגדולי האבובנים בעולם, מורה ומנצח, זכה ב-2012 במדליה למוזיקה מידי המלכה אליזבת השנייה כהוקרה על הישגיו ועל "תרומה יוצאת דופן לחיים המוזיקליים של האומה". באוקטובר 2020 הוענק לו תואר OBE (אביר מסדר האימפריה הבריטית). כבר בגיל 18 זכה בתחרות המוזיקאי הצעיר של ה-BBC, נגינתו שודרה ב-BBC והקליט תקליטור. הופיע כסולן עם תזמורות חשובות ועם מנצחים מובילים ברפרטואר מגוון מבאך עד קסנקיס, וביצע בכורות של יצירות שנכתבו בעבורו. בהזמנת מאות יצירות חדשות הרחיב את רפרטואר האבוב. הרבה להקליט בחברת Harmonia Mundi. הקלטתו לקונצ'רטי של ווהן וויליאמס ושל מקמילן זכתה ב-2016 בפרס הבכורה של מגזין המוזיקה של ה-BBC. כיום הוא אמן בלעדי בחברת ההקלטות Chandos. מכהן כאבובן ראשי של Camerata Pacifica בקליפורניה ואורח מבוקש בפסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם. מנהל כמה פסטיבלי מוזיקה וסדרות קונצרטים, בעיקר בגרמניה ובדרטינגטון, וכיהן במשך שנים רבות כמנהל המוזיקלי של פסטיבל המוזיקה הבינלאומי של לסטר. דניאל הוא מורה מבוקש בבית הספר למוזיקה של טרוסינגן בגרמניה. כמנצח הוא מכהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת אוריון בבריטניה. כמוזיקאי קאמרי הוא חבר מייסד של אנסמבל "בריטן סינפוניה" עטור הפרסים, של אנסמבל הנשיפה "הפנר" ושל רביעיית האבוב "בריטן", שתקליטור הבכורה שלה בחברת Harmonia Mundi זכה בשבחים רבים. כן מופיע בקביעות עם הפסנתרנים יו ווטקינס וג'וליוס דרייק ועם רביעיות כלי קשת, בהן קרדוצ'י, הדורית ופוגלר. למד באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון אצל ג'נט קרקסטון ואצל סיליה ניקלין ובהמשך באופן פרטי אצל נגן הקלרנית אנתוני פיי ואצל הנס קלר. www.nicholasdaniel.co.uk

 

Nicholas Daniel – photo: Eric Richmond 

 

בנג'מין בריטן (1976-1913) | סימפוניה פשוטה לתזמורת כלי קשת אופ' 4 (כ-18 דקות)

Benjamin Britten (1913-1976) | Simple Symphony for string orchestra Op. 4

  1. Boisterous Bourrée: Allegro ritmico (בּוּרֶה שובב: מהיר וקצבי)
  2. Playful Pizzicato: Presto possibile pizzicato sempre (פריטה משתעשעת: נחפז ככל האפשר וכולו בפריטה)
  3. Sentimental Sarabande: Poco lento e pesante (סָרַבַּנד סנטימנטלי: איטי מעט וכבד)
  4. Frolicsome Finale: Prestissimo con fuoco (סיום פרוע: נחפז עד מאוד ובלהט)

בריטן, החשוב במלחינים הבריטים במאה ה-20, הלחין יצירה מוקדמת זו ב-1934, בגיל 20, כשהוא מרכיב אותה מקטעי יצירות שהלחין בילדותו, בין גיל 9 ל-12. הסימפוניה הוקדשה למורתו לוויולה בילדותו, והיא מיצירותיו הפופולריות ביותר. ביצירה שמונה נושאים, שניים בכל פרק. לפרק הראשון צורת א-ב-א'. הבּוּרֶה (מחול מן המאה ה-18) שבחטיבה הראשונה, שהולחן כמו בסגנון בארוקי, נלקח מן הפרק השני של הסוויטה מס' 1 לפסנתר מ-1926. מנגינת החטיבה האמצעית היא שיר ברוח אנגלית עממית שהלחין ב-1923 לקול ולפסנתר למילים של טניסון. החטיבה הראשונה חוזרת בשינוי תזמור ובתוספת פיתוח וקודה (סיום). גם לפרק השני, המשמש כסקרצו, מבנה א-ב-א. החטיבה הראשונה נלקחה מן הסקרצו של הסונטה לפסנתר אופ' 5 מ-1924, והחטיבה האמצעית – משיר שהלחין ב-1924 ברוח של שיר עממי אנגלי כשיר הלכת של עדת הקופים ב"ספר הג'ונגל" לקיפלינג. בשימוש באפקט הצלילי של הפריטה יש משום מחווה לפרקי הפריטה מרביעיות כלי הקשת של דביסי (1893) ושל ראוול (1903). בפרק השלישי, הארוך מכולם, גם הוא בצורת א-ב-א' וקודה, נלקח הסָרַבַּנד (המחול האיטי בסוויטות של המאה ה-18) מהפרלוד לסוויטה מס' 3 לפסנתר מ-1925, וחלקו האמצעי – מוואלס לפסנתר מ-1923. לפרק הרביעי צורת סונטה. הנושא הראשון נלקח מפרק הסיום של הסונטה לפסנתר מס' 9 אופ' 38 מ-1926, והנושא השני – משיר שהלחין ב-1925. הקודה מאיצה אל הסיום.

 

רֵייף ווהן ויליאמס (1958-1872) | קונצ'רטו לאבוב ולכלי קשת בלה מינור (כ-20 דקות)

Ralph Vaughan-Williams (1872-1958) | Concerto for oboe and strings in A minor

  1. Rondo pastorale: Allegro moderato (רונדו פסטורלי: מהיר במתינות)
  2. Minuet& Musette: Allegro moderato (מנואט ומוּזֶט: מהיר במתינות)
  3. Finale (Scherzo): Presto – Lento – Presto (סיום [סקרצו]: נחפז – איטי – נחפז)

ווהן ויליאמס היה מן המלחינים האנגלים החשובים שהביאו לתחיית המוזיקה האנגלית בראשית המאה ה-20, לאחר שהתנהלה בצנעה רבה מאז סוף המאה ה-17. ביצירותיו הרבות בכל הז'אנרים הוא גישר בין התקופה הוויקטוריאנית לזרמים החדשים של המאה ה-20 תוך שהוא מושפע מן המוזיקה האנגלית העתיקה, מן המלחינים הקלאסיים, מדביסי ומראוול האימפרסיוניסטים וכן מן המוזיקה העממית האנגלית שחקר בעיסוקו כמוזיקולוג. בכך סלל את הדרך לוויליאם וולטון ולבנג'מין בריטן. מאז הקונצ'רטו היחיד לאבוב של מוצרט לא נכתבו קונצ'רטי לכלי זה עד המאה ה-20, מלבד כמה קונצ'רטי דידקטיים של מלחינים צרפתים, שהכתיבו את סגנון הנגינה בכלי שעבר לא מעט שינויים מכניים מאז המאה ה-18 והעמיד דור חדש של נגנים. ווהן ויליאמס היה חלוץ בתחום מחוץ לצרפת. הקונצ'רטו שלו לאבוב, אחד מארבעה שכתב לכלים שונים, הולחן ב-1944 מיד אחרי הסימפוניה החמישית שלו, ומתחיל כגרסה משוכתבת של פרק הסקרצו שנועד במקור לסימפוניה. הבכורה נקבעה לקונצרט בסדרת הפרומס בלונדון ביולי 1944, אך זה בוטל עקב ההפצצות הגרמניות, והיא התקיימה בספטמבר בליברפול עם הסימפונית של ליברפול בניצוחו של סר מלקולם סרג'נט ועם הסולן לאון גוּסֶנס, שבעבורו הולחנה היצירה והוקדשה לו. גוסנס הוא שהעלה את מעמד האבוב באנגליה ועודד מלחינים ליצור לו. הביצוע בפרומס בלונדון התקייים רק ב-1990 בידי ניקולס דניאל.

 

הפרק הראשון נפתח בנימה מלנכולית. הסולן משלב קדנצה בהצגת הנושאים. הנושא השני מתעורר לחיים ומתמלא שמחה. הצלילים המהירים הקופצניים שבהמשך בקושי מותירים מקום לנשימות. לאחר נושא איטי יותר ומהורהר מנוגנות קדנצות נוספות על רקע צליל מתמשך בתזמורת, והפרק מסתיים איטי וחרישי. המנואט ערני וקופצני. המוּזֶט הקצרצר (מחול מן המאה ה-18 בליווי חמת חלילים) שבמרכז הפרק מחקה את חמת החלילים עם צליל קבוע בבסיס ההרמוניה. הפרק המסיים, הארוך והמורכב מכולם, מתחיל בתנועה מתמדת זריזה ומציג שלושה נושאים. חטיבה הרמונית דמוית כורל מבוססת על מזמור גרגוריאני. עם חזרת התנועה המהירה מושמעת קדנצה באבוב ואחריה חטיבה איטית הרמונית עם מלודיה נוגעת ללב באבוב – השיא הרגשי של הפרק. לרגע צץ מעין מחול עממי בטמפו מהיר, אך הליריות חוזרת ומשתלטת עם מנגינה המזכירה שיר עם אנגלי. הקונצ'רטו מציב אתגרים טכניים ודרישות של סיבולת לסולן, בייחוד בסיום בצליל גבוה ושקט לאחר נגינה רצופה לאורך זמן וקדנצה נטולת נשימה.

 

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) | סימפוניה מס' 29 בלה מז'ור, ק' 201 (כ-24 דקות)

 Wolfgang Amadeus Mozart (1756-1791) | Symphony No. 29 in A major, K. 201

  1. Allegro moderato (מהיר במתינות) | 2. Andante (נינוח) 
  2. Menuetto: Allegretto (מנואט: מהיר למדי) | 4. Allegro con spirito (מהיר ובמרץ)

בדצמבר 1782 ביקש מוצרט מאביו שישלח לו מזלצבורג לווינה כמה פרטיטורות שהשאיר שם, בהן חמש סימפוניות שהתכוון לבצע בקונצרטים שלו בווינה, שהלחין ב-1774-1773 לצד לא פחות מ-9 סימפוניות נוספות מאותה שנה ("סימפוניות זלצבורג"). הלחנת הסימפוניה מס' 29 הסתיימה ב-6 באפריל 1774, והיא מסמנת פריצת דרך משמעותית ביצירתו. רישומה של המוזיקה ששמע בווינה בביקורו שם בקיץ 1773, בייחוד זו של היידן, ותחושה של חופש יצירתי, הביאוהו ליצור סימפוניה ארוכה ומגוונת הבנויה לתפארת. הרכב התזמורת מצומצם (כלי קשת, אבובים וקרנות) ואופייה קאמרי. הפרק הראשון, בצורת סונטה, מציג כצפוי שני נושאים מנוגדים, אך כמעט ללא פיתוחם. בחטיבת הפיתוח מוצג נושא חדש. פיתוח הנושא הראשון מתרחש במפתיע בקודה (חטיבת הסיום) המורחבת. הפרק השני, האיטי, בכלי קשת מעומעמים, גם הוא בצורת סונטה, עשיר במנגינות המפותחות במורכבות השמורה בדרך כלל לפרק הראשון. לפרק השלישי מקצב קופצני ("מנוקד") שאינו אופייני בדרך כלל למנואט. החטיבה האמצעית ("טריו") הזמרתית מאזכרת את המקצב הקופצני רק בסיומי המשפטים. דווקא בפרק האחרון, המצופה להיות רונדו קליל, מוצג פיתוח עשיר ודרמטי במסגרת צורת סונטה. הקשר המוטיבי של קפיצת אוקטבה בירידה שבין נושא הפרק הראשון לנושא הפרק האחרון מחזק את האיזון ביניהם ויוצר מסגרת ליצירה כולה.

הכתבה באדיבות : ענת שרון